<h1>המנהיג הלכ' ערבה והקפת המזבח</h1>
<h2>דף מג:</h2>
[כתב רבנו האיי ז"ל, נהגו במנהג קדמוננו להקיף בכל יום ג' פעמים, ובשביעי ז' פעמים, וכן נהגו בבבל, ואל תשיבני מדתנן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ובשביעי שבעה פעמי' שהקפת המזבח עמידה היתה ולא הקפה ברגל והלוך סביביו שהרי לא היה להם רשות לישראל ליכנס בין האולם והמזבח אלא חדוש היה שהולכים ועומדים שם, אך זה המנהג חדוש הוא ג' פעמים, ואין לשנות מן המנהג שכך המנהג פשוט בכל גבול ישראל. והשיב עליו הרב ר' יצחק ן' גיאת ז"ל, שמנהג צרפת וספרד להקיף בכל יום פעם אחת מנהג כשר הוא כדתנן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וכו', ואין לומ' עמידה היתה דלא מצינו עמידה לשון הקפה ולא הקפה לשון עמידה, ועוד אותו היום מקיפין ז' פעמים איפשר לומ' כן שהיו הולכין ובאין ועומדין שם עד שבע פעמים. ועוד מאי שנא הקפה ברגל מעמידה, ובמסכת מדות [פ"ב מ"ב] תמצא הקפה ואינה עמידה וכן תמצא בכל מקום. ועוד דגרסי' עלה דמתני' בירוש' א"ר אבא זכר לדבר יריחו, והתם הקפה ברגל ובארון וכל ישראל הוה, ואל תשיבני שלא היו רשאין ליכנס שם בין האולם והמזבח דמאי שנא מעמידה דכיון שהותרו הותרו לכל, ועוד דלעבודה [לא] שרי ושלא בשעת עבודה לדבר הרשות לא היו רשאין, אבל בשעת עבודה מותר, ואפי' בשלא בשעת עבודה לדבר מצוה הותרו ליכנס, תדע דאמרי' התם כשהיו ישראל עולין לרגל אע"פ שהיו נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפרת עומדין צפופין ומשתחוין רווחין וכיון שהתרו להמשך ולהכנס אחרי בית הכפרת שלפנים מן המזבח וההיכל והדביר הותרו נמי להקיף בין האולם ולמזבח בשעת מצוה]. ואע"פ שכת' רב היי ז"ל, שבכל יום יהיו מקיפי' שני פעמי' אחת לימין [וחוזר למקומו] ואחת לשמאל וחוזר למקומו, ובשבי' ג' פעמי' לימינו וג' לשמאלו והשביעי לימינו, אין נרא' לי לפי שבכל יום לא היו מקיפין את המזבח אלא פעם אחת ובשביעי ז' פעמי' זכר לדבר יריחו כדאמ' בירושל', וכן אנו עושין זכר למקדש וזכר ליריחו בכל יום פעם אחת וביום ז' ז' פעמי'. וכל הקפות המזבח ומתנותיו לימין היו, כדכתי' ומעלותהו פנות קדים והכבש בדרום היה, ודרשו חכמי' ז"ל, מיכאן כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח, ביומא [נ"ח ע"ב] ובזבחי' [ס"ב ע"ב], וכן מנהג כל ישראל להקיף דרך ימין, וכן עיקר. אב"ן הירחי.
וכת' רב שרירא, שאסור לומ' הושענא בשבת דילמ' אתי למסרך התינוקות שישמעו הושענא ואתו להו ליטול הלולב בשבת [ואין יודעין] אם הסבו את התיבה. ור"ש צרפתי כת', דבשבת שאין בו לולב אין בו הקף, אך החזן יאמ' עניין היום בהושענ' כמנהג צרפ' ופרובינצ' הלכו' שבת וסוכה שאומ' הושענ' שלשבת איומה נועדה כו', ואחרי שאין לולב ואין הקף אין כאן חשש דאתי למסרך, וכן מנהג כל ישראל לומ' בו הושענ' שלשבת. ואמ' רב היי ז"ל, שליח צבור שאומ' לאחר שגמר הושענ' בא"י האל המושיע טועה הוא ומותר לשתקו שהוא מוציא מפיו ברכה לבטלה שלא תיקנוה חכמי' כי אם במגילה. ואמ' רב סעדיה ז"ל, לאחר ההפט' אומ' תהלה לדוד, ועומד שליח צבור ולולב בידו ואומ' הושענ' והתורה על התיבה ומקיפי' אותה ומחזירי' ס"ת למקומו ואומ' קדיש ומתפללי' תפי' מוספי'. אבל רב עמרם ז"ל כת', דלאחר שסיים שליח צבור תפי' מוספי' אומ' שליח צבור הושענ'. וכן עמא דבר.
<h2>דף מד:</h2>
ערבה. (בשמי') [בשביעי] שלחג א"ר [אמי] צריכה שיעור ואינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב, וכמה שיעורה, אמ' רב נחמן ג' בדי(ן) עלין [לחין], ורב ששת אמ' אפי' עלה אחת בבד אחת. ואמ' רב היי ז"ל, מכוער הדבר לעשות כרב ששת לכתחי' אם ימצא כרב נחמן, ואם לא ימצא הא קיימ' לן כרב ששת באיסורי לגבי רב נחמן, ואין אדם יוצא ידי חובתו כו' אף אם הגביהו לצאת בו וחזרו והגביהו לשום חובת ערבה לא יצא, ורב חסדא אמ' יצא, ופוק חזי מאי עמא דבר. ונהגו כל ישראל לקחת ערבה לבדה ומדרב דאייתו ליה ערבה חבוט חבוט ולא בריך קסבר מנהג נביאי' הוא, ואמנהג לא ברכינן, ובודאי בערבה לבדה הוה מעשה דאינה אלא מנהג, אבל בערבה שבלולב לא הוה מעשה דההיא מן התורה היא.
<h2>דף מה.</h2>
בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ואומ' אנא יי' הושיענא שני פעמים, ר' יהודה אומ' אני והוא הושיענא, אותו היום היו מקיפין את המזבח (שני) [שבע] פעמי'. איתמ' ר' אלעזר אומ' בלולב וכן אמ' רב יוסף בלולב, ור' חנינא אומ' בערבה, וכן אמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה בערבה. ומדרב נחמן ור' חנינא אמ' בערבה, ור' אלעזר תלמיד לגבי ר' חנינה, ואין הלכה כתלמי' במקום הרב והלכה כר' חנינה, ולכך אנו מקיפין בערבה, ואיתותב רב יוסף במאי דאמ' ערבה בזקיפה ולא בנטיל' והכין פסקי רבוותא הלכה למעשה דבערבה מקפינן, ה"ר יצחק בן גיאת ז"ל.
מנהג צרפת ופרובינצ' ואלמנייא זולתי בארץ ספרד לומ' בהושענ' רבה מזמורים שלשבת, וקדושה רבה במוסף כשאר ימים טובי'. ויראה לי הטעם אע"פ שלא נקרא יום השביעי שלחג שבתון מ"מ הוא תכלית החג ותכלית ההקפה, ותשלומי הפרים שבעי' כנגד ע' אומות, כדאמ' בירושל', [פ"ד ה"ג] שבכל יום היו מקיפי' את העיר פעם אחת, שנ' ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמי' ותפול החומה תחתיה, וכן להפיל חומת אדום, ובזמן הבית בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם ובשביעי ז' פעמ', ועל כן נהגו כל ישראל להקיף את התיבה שהתורה עליה. ועוד כי בהושענ' רבה מקויימת חתימת ג' הספרי' הפתוחי' לפני הקב"ה ונחתמי' ביום הכיפורי', ובהושענ' רבה תכלית הכפרה בשכבר התענינו מערב ר"ה עד יום הכיפורי' ונמחלו העונות והזדונות והפשעי' ועל חייבי מיתות שוגגין הם גולין מהבתים לסוכות שהן דירת עראי, ועל זה נתכפר לנו הגלות. והלולב שמנענעי' להודיע כי נצחנו את כל המתקוממי' עלינו, כדאמ' בירושל' ובפסיקתא, ובהדין נצוחייא דנצחין בקרבא ונקטין לולבייא בידיהון, פי' כדרך המלכי' המנצחי' ותופשי' העיירות ולוקחין הרומח ואות המלכות תלוי בו ועולין על ראש המגדל ומוליכה ומביאה לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל. על כן טוב לומ' בו מזמורי' שלשבת וקדושה רבה כשאר ימי' טובי'. אב"ן הירח"י. וכן נהגו בצרפת להדליק את הנר בהושענ' רבה כבליל הכפורי' והטעם מפורש למעלה במקומו.
